ספר לי סיפור... ואיך זה קשור לעיצוב גרפי 

המוח המודרני חושב במונחים של נתונים: "כמות המשקעים שירדה השנה היתה 2000 קוב". המוח העתיק חשב במונחים של "הגשם הגיע אלינו בעיתו".
לרי קינג שאל פעם את אד ברדלי איך הוא מסביר את זה שתוכנית הטלויזה 60 דקות של CBS היא תוכנית הטלויזיה המצליחה ביותר בהיסטוריה של הטלויזיה.. ברדלי ענה שזה מפני שהקו המנחה שמייסד הרשת הורה ליישמו היה: "ספרו לי סיפור", כלומר - סיפור סיפורים (היה היה פעם...), ולא דיווח - זה מה שהתוכנית המצליחה הזו עשתה.
גם סרט הוא אינו אלא סיפור.
חדשות ומסרים שמועברים לנו כנתונים - טובים לסטטיסטיקה. סיפורים הם הדרך בה בני אדם חווים את החיים.
ומה זה סיפור? סיפור זה הסתכנות, תקוה, פחד, מאבק, אובדן ואהבה. זה הלב והנשמה והסיבות שמאחורי הדברים.

ואיך כל זה קשור לעיצוב גרפי?
כמעצבת גרפית, מה התפקיד שלי? מה אמור הנייר או האתר שעיצבתי להביע? למה אני מעורבת רגשית בעיצוב?
ייתכן ותאמרו שתפקידי הוא שהנייר או המוצר ייראו טוב. ברור. זה עדיף על פני כך שייראו רע... אבל למה בעצם הכוונה?

הכוונה היא שבכל עבודת עיצוב גרפי, יש סיפור שמוטל עליי כמעצבת לספר אותו. החלק שלי בעבודה הוא לבטא ולספר את הסיפור באופן ויזואלי. כשאתאים צבע סגול לצבע אפור ניתן יהיה לומר שזה עיצוב יפה. הסיפור מתקיים כשאנחנו שואלים את עצמנו מה הסגול והאפור אומרים כשהם באים ביחד.

כשאני יוצרת חלל/רווח בעבודה - זו יכולה להיות הפסקה בזמן, כדי ליצור סדר וארגון בעבודה, או כדי להפריד נושא מאחר. הרווח יכול להביע טוהר, מרחב, ריקנות או ריק - הכל תלוי ונכון או לא - לפי ההקשר.

כשאני משתמשת בפונט (גופן) מסויים - נשאלת השאלה: למה דווקא בו? הוא יכול להיות פרובוקטיבי, ידידותי או קשוח - כל פונט בהקשר שלו יכול להיות יפה ונכון, או לא.

אם אמקם אובייקט מוכר על הנייר באופן סימטר, פשוט ומאוזן - תאמרו שזה נראה טוב. אך אם אשנה פריט באובייקט המוכר, פתאום יווצר סיפור: איך זה יכול להיות? האם זה במקרה? אולי זו טעות?
להשאיר את השאלה ללא מענה, זו התחלה של סיפור. הצופה נהיה מעורב וסקרן. הוא רוצה לדעת את ההמשך. וזה מה שאני רוצה כמעצבת לעורר אצל הצופה.

עלי לשאול את עצמי כמעצבת גרפית במקום "האם זה נראה טוב?", לשאול: "איזה סיפור העיצוב מספר?"

העיצוב הגרפי כשהוא יוצר ביטוי ויזואלי של סיפור, מהווה חלון לדברים שמהם מורכבים החיים.